הצד החיובי של הרגשות השליליים

הכי חשוב זה להיות עם הרגשות.
כן, גם עם השליליים.
בעצם - בעיקר עם אלו, כי עם החיוביים רוב הזמן אין לנו בעיה.

ולמה תמיד אני מדברת אתכם דווקא על הרגשות ה"שליליים", תשאלו?
למה, כשכולם מסביב אומרים לכם לחשוב מחשבות חיוביות ולהתכוון לטוב שבכם,
אני מתעקשת שוב ושוב לדבר אתכם על הקושי?

בדיוק בגלל שעם כל ים החשיבה החיובית - על הרגשות הקשים אנחנו מסתכלים באופן שלילי.
זה לא חיובי בעינינו. את זה אנחנו לא מוכנים לקבל.

"הכל טוב, החיים טובים" אבל רגשות קשים – על זה יש איקס חברתי.
ובמיוחד בעולם ההוליסטי – לא ידברו על זה איתכם.

ומה לעשות, נכון שיש לכם גם רגשות קשים?
ברור שכן. לכולם יש לפעמים!

אז מה תעשו איתם? תתכחשו להם?
תחשבו עליהם מחשבות שליליות שהם רגשות שליליים ותסמנו את עצמכם כ"לא בסדר",
כי אתם לא מצליחים לחשוב רק מחשבות חיוביות?
תנסו לחשוב חיובי בכוח?

זה קצת הפוך-על-הפוך, לא?

וכל זה כשהרגשות ה"שליליים" הם הדבר הכי חיובי בעולם!!!
למה? כי למעשה הם אותות!
אותות לכך שאנחנו פועלים באופן שלא מדוייק לנו,
שאנחנו הולכים לפי הלך רוח שלא משרת אותנו,
שאנחנו גורמים לעצמנו מתח, וסבל!!

תארו לעצמכם אדם שהולך בכיוון שלא מתאים לו;
נניח... שהוא עומד להתחיל לעבוד בעבודה שממש לא מתאימה למי שהוא.
או שהוא נמצא במערכת יחסים שלא מתאימה לו.
או אפילו משהו פשוט:
שהוא מתכנן להיום תוכנית שממש לא מתאימה למטרות שלו.
אבל הוא מקפיד לשכנע את עצמו שזה חיובי, שהכל טוב, שזה טוב בשבילו וכן הלאה..

בעצם... הוא מתעלם מהאמת שלו, מהצרכים האמיתיים שלו, ממה שהוא באמת רוצה בחיים...
ולעומת זאת אי אפשר לדעת לעולם מה היה מחכה לו בצד השני;
אולי עבודת חלומותיו? נערת חלומותיו?
אולי יום ממש מגניב, מלא בעשייה חיובית ובמפגשים מקדמים?

הייתם באמת רוצים שיהיה מנגנון שיאפשר לכם לעשות כזה דבר לעצמכם???

ברור שלא.
וגם אם הייתם רוצים, הטבע הוא קצת חכם יותר מאיתנו והוא סידר שזה לא יוכל לקרות.
בשביל זה הוא יצר רגשות "שליליים".
אלו מלמדים אותנו כשיש פער בין מי שאנחנו באמת ובין מה שקורה בפועל.
ואם אנחנו לא יודעים להקשיב, אז הוא יצר גם את המחלות.
הכל כדי שנהיה מי שאנחנו באמת.

למה? כי זו השאיפה של הנשמה שלנו. הכמיהה שמצויה בכל אחד ואחת מאיתנו.
להיות עצמנו, להגשים את הרצונות שלנו, לחיות בתאימות למי שאנחנו באמת.

יש שיקראו לזה חופש. או אושר...
תקראו לזה "חומוס" מצידי, העיקר שתדעו;
הרגשות הקשים, הם מורי דרך חשובים לא פחות מהחיוביים.

זה פשוט:
אם אני מרגיש טוב לגבי מה שאני עושה – סימן שאני בדרך הנכונה.
אם אני מרגיש לא טוב לגבי מה שאני עושה – סימן שמשהו בדרך שלי לא מתאים לי.
כמה החיים פשוטים!!!!

נכון, לא צריך לשפוך את התינוק עם המים..;
אם אני לא מרגישה טוב לגבי מה שאני עושה, זה לא מיד אומר ש"זה לא נכון לי";

יכול להיות שזה לא מתאים לרגע הזה, ויותר מאוחר זה יהיה מתאים, או מחר.
יכול להיות שאני ניגשת אל זה בצורה הלא נכונה, מהזווית הלא נכונה, עם האדם הלא מתאים.

אין ספק שכשמרגישים רגש קשה, צריך לברר בדיוק מה קורה שם, ולא ישר להירתע ולהרים ידיים...

אבל מה שחשוב להבין – זה לא לדחוק אותם הצידה.
להיפך – אפשר לשמוח בהם!!
הם מקרבים אותנו אל עצמנו.
הם מספרים לנו מי אנחנו באמת כשהמוח שלנו (שנוטה להתנתק מהמציאות הפנימית ואפילו החיצונית) מספר לנו סיפורים.
הם שומרים עלינו מטעויות בחיים.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים כעס, לחץ, פחד, כאב, או כל רגש קשה אחר,
פשוט עצרו. מצאו לעצמכם זמן להיות עם עצמכם, לנוח ולהרגיש.
דברו עם עצמכם: "מה קורה? מה מפריע לי? מה אני צריך?"

ואם אתם לא יכולים מיד עכשיו למצוא לכם כזה זמן,
פשוט תנו לרגש להיות בזמן שאתם מבצעים את מטלותיכם,
וכל מה שצריך לקרות דרכו, יקרה.

אני מבטיחה לכם שלהרגיש רגשות קשים בזמן שמבצעים מטלות,
זה הרבה יותר קל מלנסות-לא-להרגיש אותם בזמן שמבצעים מטלות.

מה גם שכשאנחנו מנסים לא להרגיש, תמיד יש לזה מחיר:
אכילה, עישון, התמכרויות, חיפוש הסחות דעת,
או שבסוף פשוט נוציא הכל על האדם הקרוב לנו ביותר...

כך או כך, הרגשות הם חלק מאיתנו, וצריך לקבל אותם.
זה חלק מלקבל את עצמנו.

ואם קשה לכם לדעת "איך אתם מרגישים?"
אז אני כותבת עכשיו פוסט נוסף במיוחד בשבילכם- איך להתחבר לאמת הפנימית.






האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים