האושר כמצב של אהבה וקבלה עצמית


מה אנחנו בסך הכול מחפשים בחיים? דבר אחד: להיות מאושרים.
זו מטרתו היחידה של כל דבר שאנו עושים: בחירת עבודה על פי העניין, או השכר שבה, בחירת ארוחה אחת על פני האחרת על פי ההנאה, או הקלוריות שבה, או הבאת ילד לעולם.
 
עם זאת, נראה שמעט מאיתנו מאושרים באמת. תמיד חסר משהו: כסף, דירה יותר גדולה, זוגיות, מין, סיפוק בעבודה, בריאות. משהו תמיד מעיב על האושר שלנו, והופך בעינינו את חיינו ללא מיטביים.
 
כששואלים לשלומם, רוב האנשים יענו "בסדר" ואם ידרשו לפרט, מיד יפתחו ברשימת תלונות.
מעטים אלו שעונים ששלומם טוב או מצוין, וגם הם יפרטו את מגוון הסיבות לכך. עובדה זו מייצגת את התפיסה המחשבתית לפיה האושר הוא פונקציה של דברים מסוימים שקיימים או חסרים לנו, כלומר: האושר תלוי בדברים חיצוניים.

כאן נוצרת הבעיה. תפישה זו היא המכשול לרובנו להיות מאושרים.הרי טבעם של בני האדם, הוא לשאוף ותמיד יכול להיות "יותר טוב".
 
המילה 'אושר' בעברית היא למעשה נגזרת של המילה 'אישור'. ופה טמון סוד הדרך אל האושר:
האושר הוא מצב של אישור עצמי. כשאנו מאשרים את עצמנו ואת חיינו, כפי שאנו עכשיו, אנו מרגישים שמחה. כשאנו סבורים שאנחנו "לא מספיק _______" (השלימו את החסר), או ש"חסר לנו _______" אנחנו מרגישים כאב, תסכול ועצב.

למעשה, כל אחד מאיתנו יכול לאשר את עצמו בכל רגע ולהיות מאושר, או לא לאשר את עצמו, ולהיות אומלל.

אין הכוונה שאנו צריכים לשכוח את כל הדברים שעוד ברצוננו לשפר ולהשיג, אלא רק שאין קשר בינם ובין האושר והשמחה. כל עוד ניתן את מירב המשקל למה שחסר ולא למה שכבר קיים, לא נהיה מאושרים.
 
הרי לכל אחד מאיתנו יש עשרות נקודות אור בחייו, דברים רבים שכבר השגנו:
אולי מדובר בזוגיות טובה, עבודה מספקת, שכר גבוה, ילדים בריאים, קשרים חברתיים, כל אחד כבר שאף לדברים מסוימים שאותם כבר השיג. אלא שאנו לא מרשים לעצמנו להיות מאושרים עד שהכל "מושלם".
 
מהם התהליכים המחשבתיים והרגשיים שגורמים לנו להתנהג בצורה הזו:
כבני האדם אנו יצורים רגשיים בבסיסנו, המונעים על ידי הצורך לחוש אהבה ללא תנאי. הצורך הילדי באהבה מסוג זה מתחלף בצרכים אחרים בבגרותנו: זוגיות, מין, עבודה שתזכה אותנו בהערכה, שכר גבוה בית וחפצים יפים שנוכל להתפאר בהם בפני שכנינו וחברינו..
 
ילדים הם מכונות משומנות להשגת אהבה ותשומת לב והם נמצאים בלמידה תמידית כיצד להשיג מהויות אלו. כילדים, אנו למדים מהורינו אלו התנהגויות מזכות אתנו באהבה, ואלו התנהגויות מזכות אותנו בנטילת האהבה מאיתנו. מכאן ואילך אנו פוצחים במסע לצבירת נקודות זכות: ציונים טובים, הישגים, ממון, רכוש, תהילה, הערכה מקצועית, בן זוג "מוצלח" ועוד.
 
כל הדברים האלו בהחלט ראויים, רק המנגנון שבעקבותיו אינינו אוהבים את עצמנו כל עוד לא סימנו "וי" על כל היעדים, הוא שגורם לכאב ולסבל ולהישגיות בלתי מתפשרת, שלעולם אינה מאפשרת ליהנות ממה שיש. כאילו חיינו אינם שווים עד שנצא מהמצב הנוכחי, אל המצב בו יש לנו זכות להיות אהובים. וכמובן שברגע שהשגנו את המטרה הנכספת, מיד אנחנו רואים את החיסרון הבא, וחוזרים למירוץ להשגת אהבה.
 
לכן, אם אנחנו רוצים לחוש אושר, חובה עלינו ללמד את עצמנו להיות מאושרים כבר עכשיו. לקבל את עצמנו ואת חיינו כפי שהם, לסלוח לעצמנו על מה שעוד אין לנו ולסמן אותו כאתגר ולא כבעיה. להעניק לעצמנו את אות ה'ראוי לאהבה' כבר עכשיו.

איך עושים את זה? לאשר ולאהוב את עצמנו באמת זה תהליך מורכב, אנחנו פשוט לא רגילים להיות מספיק טובים כפי שאנחנו. עלינו להתחיל בהכרת הטוב שכבר נמצא בחיינו, לאסוף את כל 'נקודות האור' ולשאוב מהן כוח. עלינו לאמן את המחשבה להישאר בטוב הזה, כי היא תשכנע אותנו שוב ושוב להתמקד במה שאין. עלינו להתבונן על האתגרים העומדים בפנינו, לקבל את העובדה כי עדיין איננו, אם ניתן בכלל להיות, מושלמים ולהחליט כיצד אנו רוצים לפעול מכאן הלאה.

תהליך זה לוקח זמן והתמדה בתרגול ומהווה אחד המפתחות הגדולים להגיע לכל הטוב שאנחנו מאחלים לעצמנו: משום שכאשר אנו מאושרים כבר עכשיו, אנו מושכים עוד טוב לחיינו. באותה הדרך בה כאשר אנו מתמקדים בשלילי ובחוסר, אנו מושכים עוד ממנו. 

בהצלחה!!!










2all - בניית אתרי אינטרנט