מרווה לאורה ארז - לחיות בעוצמה
 טיפול רגשי הוליסטי בשיחה ובמגע        

מרווה לאורה ארז - לחיות בעוצמה
טיפול רגשי הוליסטי בשיחה ובמגע


054-7793434

הבעיה שלך יכולה להיות המתנה הכי גדולה שלך

היום בזמן שעבדתי על עדכון האתר החדש שלי, הגעתי לדף אודות הטיפול הטבעי במחלות וסימפטומים.  בעודי מחפשת לתת לו כותרת חדשה, עלה אינטואיטיבית המשפט:

"הבעיה שלך יכולה להיות המתנה הכי גדולה שלך"
והרגשתי שזו תובנה כל כך חזקה, שאני חייבת לשתף את כולכם בה:

המחלות שלנו, וגם כל מיני סימפטומים קטנים ומציקים שאנו חווים - הם איתותים. איתותים לכך שהדרכים שבהם אנו פועלים אינן מתאימות לנו.

לכל תנועה בגוף יש תנועה תואמת בנפש. ובעצם להיפך - לכל תנועה בנפש, יש תנועה תואמת בגוף. וכשהדרך שבה אנו נוקטים בחיים אינה תואמת לנו, הנפש מגיבה בכך שהיא גורמת לנו לחוש רע (ולכן גם רגשות קשים הם איתותים).

כשאנו לא מקשיבים, כי אנחנו בטוחים שאנחנו פועלים נכון, והשכל מסביר לנו מליון הסברים מדוע אנו צודקים - הדפוס משתרש ומתחיל ליצור בעיה גופנית:


זה יתחיל בתור כאב, או התכווצות שרירים, ימשיך בתור סימפטום יותר רציני, וכשאנחנו ממש, אבל ממש, לא מקשיבים, לא מבינים, וממשיכים בדרך (שאינה בהכרח שלילית - רק אינה מתאימה לנו), זה כבר יכול להפוך למחלה רצינית.

אני אתן דוגמא:
בוא נניח שאדם נוטה להיות 'סלחן' ולמעשה אינו מעמיד אנשים במקומם כשהם מתייחסים אליו באופן לא הולם.
את המילה 'סלחן' כתבתי במכוון במרכאות, מאחר שאותו אדם קורא לעצמו בטח סלחן, ואולי גם מסביר לעצמו שהוא נדיב עימם, שאין צורך להתעכב על הדברים, אולי שהוא לא מתערב לאחרים - ובכל מקרה יש לו ערימות על גבי ערימות של הסברים - כשבעצם הוא פשוט חושש מעימותים.

הוא גם מרגיש כעס, אבל אומר לעצמו שהוא 'לא צריך לכעוס', וכך גם לרגש האמיתי שלו אין מקום בחייו והוא נשאר עם הכעס בבטן - ואולי אפילו לא מודע לו. מצד שני יכול גם להיות שהכעס הזה יוצא במקום אחר, נניח בכביש.

הכעס הוא האיתות הראשון - שהוא לא הקשיב לו כי 'לא צריך לכעוס'.
בהמשכיות של הדפוס הזה הוא עשוי לחוש כאבי בטן אחרי כל מקרה. (לא סתם אומרים 'שומר בבטן')
בהמשך יכול להיות שהקיבה שלו תהפוך להיות רגישה וחיידק הליקובקטר יצליח להתרבות בה.
ואם לא יבין שמשהו משתבש הוא יכול לחלות באולקוס.

אם עדיין לא יתיייחס לבעיה (בעיקר מחוסר ידע) וגם לא ילמד דרך החיים שהוא פועל בצורה לא נכונה, בגיל מבוגר הוא כבר עשוי בהחלט לחלות במחלה יותר רצינית (ולא נזכיר את השם שכולנו חושבים עליו).

אז איך הבעיה יכולה להיות מתנה?

בכל אחד מהשלבים המוקדמים, אם היה האדם מגיע למטפל מתאים (נניח אלי) ואומר לי "יש לי כאבים בבטן, חטפתי הליקובקטר וכו'"
הייתי מתשאלת אותו ומבחינה מיד שיש כאן בעיה של כעסים מודחקים. אז הייתי בודקת בשאלות עדינות היכן בדיוק זה מתבטא ובקיצור היינו מתחילים תהליך שבו היה מקבל גם הנחיות לתזונה מתאימה (שהייתה גורמת לו להרגיש קליל ובריא וחיוני, ומעלימה כל מיני סימפטומים קטנים שהוא חווה) וגם היינו מלמדים אותו כיצד לעבוד נכון עם הרגשות (ולא רק עם כעס), כיצד לעמוד על שלו בצורה שתהלום את מי שהוא.

אז אולי הוא היה מניח כמה אמיתות על שולחן הבוס - אבל בצורה נבונה ובונה, ואולי היה מקבל את הקידום שוויתר עליו עד כה בעבודה, אולי היו משתפרים יחסיו עם האישה, או אולי סתם היה יותר נינוח בכביש ובכלל בחיים.

הנקודה היא, שהדפוסים שלנו יושבים על כל כך הרבה תחומים בחיינו - ויוצרים קורים על גבי קורים של תסבוכות בחיינו - שאם האדם הזה היה לומר לעבוד נכון עם הרגשות שלו, ולעמוד על שלו כשצריך - כל החיים היו מתיישרים לו.
וזו מתנה מאוד גדולה. מתנה שלפעמים רק מחלה יכולה לתת.

כי כשהכל בסדר, אנחנו בדרך כלל מעדיפים להימנע משינויים. בטח מעבודה רגשית :), ובאופן כללי אנחנו אוהבי שגרה.

אני לא אומרת שהמחלה 'באה' כדי שנעשה שינוי - זו האנשה של המחלה. המחלה היא פשוט שיקוף של התנועות שקורות בנפש שלנו, של המרחק בין מי שאנחנו באמת ובין איך שאנחנו מתנהלים.

בהצלחה!!!
 



האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים